שביתת הרופאים תופסת כותרות. אחד הנושאים הבולטים היא העובדה שרופאים נדרשים לעבוד 24-36 שעות ברצף. העניין הוא שאחרי המשמרת, הרופאים נוהגים לביתם ומהווים סכנה לעצמם ולסביבה. למיטב ידיעתי הרופאים לא אמורים להחליט על גורל אנשים בכביש…

 

איפה האמירה של משרד התחבורה ושל כל הגופים הממונים על הבטיחות?

 

במה הרופא שונה מהנהג "העבריין המקצועי" שעולה לכותרות מעת לעת?

 

מדוע העובדה שהרופאים נוסעים ברכבם הפרטי ולא ברכב "חברה" משפיעה על החלטות ההנהלה?

 

איך מערכת המשפט יכולה להתמודד עם אירוע דריסה בו חלילה מעורב רופא אחרי משמרת "נורמאלית"?

 

האם ניתן לצפות גם ממקומות עבודה אחרים שיאפשרו נהיגה אחרי משמרת לילה?

 

בכלל אפשר להסתכל על הנושא מכיוון אחר, מה קורה בתוך בתי החולים? כיצד בעלי תפקידים מממשים את אחריותם?

 

בכל יום / לילה עשרות רופאים (אם לא מאות) עושים תורנות ועובדים ברצף מעל ל 24 שעות.

 

סטטיסטית כנראה שחלק מהם מעורבים בתאונות דרכים, תאונות המתרחשות בדרך מהעבודה לבית, תאונות בהם הם הגישו תביעה לביטוח לאומי, תאונות המוגדרות כתאונות עבודה!

 

עקרונית, בכל אחד מבתי החולים הללו יש ממונה בטיחות בעבודה וקצין בטיחות בתעבורה. מתוקף תפקידם הם אמורים לדאוג לבטיחות העובדים ובין היתר לתחקר תאונות דרכים המתרחשות בדרך מהעבודה (הם מחויבים למרות שחלקם יטענו שזה לא בדיוק כך…).

 

הדיווח והתחקיר על תאונה שכזו אמורה להגיע גם להנהלה וגם לרשות האחראית (אגף הפיקוח על העבודה וגף קציני הבטיחות בתעבורה). זאת ועוד, התחקיר המקצועי אמור להציף את גורמי השורש, כלומר שסיבת התאונה (אם אכן כך) הינה עייפות ועקב העייפות הנהג סטה מהנתיב / עבר ברמזור אדום / לא שם לב וכד'.

 

בסוף התחקיר אמור להיות לקח והמלצה. במקרה שמדובר ברופא שלא ישן מעל ל 24 שעות מן הסתם ההמלצה צריכה להיות שינוי נהלים. כאן מגיע השלב בו ההנהלה צריכה להתמודד עם ההמלצות. במקביל התחקיר אמור לעבור לרשויות.

האם התהליך עובד? האם אנשי הבטיחות מממשים את אחריותם גם על נסיעה של רופא ברכבו הפרטי? האם המידע על אירועים מגיע לגורמים הרלונטים? האם מתוחקר? האם מתוחקר לעומק? מה המסקנות?

 

עד אז, יש לאסור במיידי נהיגה לאחר משמרת ארוכה ולדאוג להסעתם והאחריות לכך מוטלת על הרשויות ועל ההנהלות.